הדמות של פאק בסרט משוחקת טוב, היא גם מעוררת אמפטיה, אך הדמויות שסביבו לא מוסיפות לסיטואציה. הדמות של ביגי בסרט קלישאתית בצורה מגוחכת, כאילו שהתחקיר היחיד שעשו כאן הוא על טופאק. כל משפט שיוצא לו מהפה נדמה כחיקוי גרוע ולא מוצלח; הוא לא כריזמטי, לא מושך, ולא סוחף בשום צורה - הוא פשוט מוצג כבחור ביישן וחסר אופי, אחד שלא מתווכח ופשוט מהנהן. הדמות של סנופ גם מאכזבת. כל מה שיוצא לו מהפה זה משפטי סנופ קלאסיים כמו ״יא בוי״, ״שיייייט״, ו״קאה״, ולא יוצא ממנו שום דבר שלא שמענו כבר מיליון פעם (אני בטוח שלא כל מילה שנייה של סנופ במציאות זה ״יא בוי״). היה אפשר להביא יותר עומק ופחות טיפשות לדמות, אם למשל היו בוחרים לחדש ולהראות את הצד החכם של סנופ, ולא הסטלן שכולם מכירים.
בגדול הסרט מהנה, אך מאכזב. האכזבה נובעת מאיך שהסרט נראה ומרגיש; הרבה קטעים שאמורים להיות בעלי כובד סנטימנטלי הם לא יותר ממגוחכים, וכמעט בכל סצנה הייתה מבוכה בגלל משפט מטומטם שנאמר. יחד עם משחק לא מחמיא של הקאסט, ישנה הרגשה תמידית שהולכת להיות נפילה בכל חלק בסרט. אבל, למרות הנפילות, הסרט מהנה בגלל שאנחנו רואים את חייו של טופאק, וגם אם הם לא עשויים בצורה טובה ומדויקת, בתור מעריץ טופאק והיפ הופ בכללי, תמיד אהנה לראות משהו על היסטוריית ההיפ הופ - בין אם זה מבוים או דוקומנטרי. אפילו אם הסרט לא בוים או שוחק טוב, אנחנו מקבלים מידע על טופאק בצורה מבדרת, שבסופו של דבר כיף לראות ולחוות אותה. הסאונדטראק מובנה רק משירים של טופאק, ולמרות שדמויות אייקוניות עשויות רע, רגע ההתלהבות הראשוני שרואים אותן על המסך שווה את הצפייה.
בשורה התחתונה, כיף לראות את חייו של טופאק רצים עם סאונדטראק נוצץ. אם אתם מגדירים את עצמכם בתור אוהבי היפ הופ, כדאי ללכת לסרט.
מה העיניים שלך: All Eyez on Me
ביקורת סרט
הסרט הביוגרפי החדש על חייו של טופאק ללא ספק שווה צפייה בקולנוע, אך עשייתו יכלה להיעשות באופן שיותר יכבד את מורשתו
נכתב ע״י עומר ויסברוט
2017
All Eyez on Me, הסרט המציג את חייו ופועלו של אחד הראפרים הכי אייקונים אי פעם - 2Pac, יצא. כל כך הרבה ציפיות התלוו לקראת יציאתו - האם יתעלה או לפחות ישתווה לסטרייט אאוטה קומפטון שיצא לפני שנתיים? אותו סרט שהצליח לשחזר את רוח התקופה ואת הדמויות בהצלחה, והצליח לבדר את ההיפ הופ הדס? שלא לדבר גם על ההשפעה שגרם לאנשים שמחוץ להיפ הופ - שהתחילו לחקור את התרבות ולהעשיר את הידע שלהם בעקבות הסרט.
חבל שזה לא מה שקורה כאן. אחד הדברים הכי מקוממים בסרט הזה, זה שחייו המוקדמים של טופאק מרגישים קצרים מדי; הוא הופך להיות מהילד התמים והרגיש שחולם לשחק כדורסל, לנער הקשוח שנדרש להיות הגבר במשפחה ולהחזיק אותה. המעבר בין השאיפה למציאות נעשית במהירות וחפזון, כאילו עשו לנו טובה שאנחנו רואים אותו בתור ילד. בכלל, בכל הסרט אני לא עובר תהליך יחד עם טופאק. זה מרגיש כאילו אני נכנס ליוטיוב, רושם ״2Pac's life״, ומתחיל לראות קטעים קצרים ודחוסי מידע עליו; זה כל כך מאכזב, כי טופאק היה איש שעברו עליו אחד התהליכים הכי מעניינים בתעשייה, מבחינה נפשית ותפיסתית. הוא הפך להיות משוחר שלום ובן אדם של גישור ואהבה, לבחור מטורף ומסוכן. מבן אדם ששאף לסחוב על גבו קהילה ולמחות בשבילה, הפך לראפר ממוסחר המדבר על בוטי, מאני וביצ׳ז.
הרגעים בסרט שמנסים להעביר מאיפה נובע הקונפליקט האישי שלו, מרגישים כמו אופרת סבון דלה שנעה עם צילום בהילוך איטי ועריכה פתטית. לדוגמא, בסצינה כל כך חשובה כמו שטופאק שומע בפעם הראשונה את "Who Shot Ya" של ביגי בזמן שהוא בכלא, והוא מתחיל לאכול סרטים על זה שביגי הוא זה שניסה להתנקש בו, זה פשוט לא פחות מזילות. עשו את זה באיכות הכי גרועה שיכולה להיות - אחרי שרואים את התגובה של טופאק לשיר, הכל הופך להיות בהילוך איטי, לא כזה של סרט אקשן, אלא יותר כמו של מצלמת אייפון. זה לא פחות מזול ומצחיק, כמו הקטע שקברו את רן דנקר ב״השיר שלנו 3״. הרבה קטעים כאלו חוזרים בסרט, וגורמים למבוכה וחוסר נוחות בכיסא.
