5 אלבומים, ביקורות בזק
I
נכתב ע״י ארקדי אקימוב
איור ע״י אייל טאוב
לוקץ׳ - דונאלד טראפ
מיקסטייפ ב-6 שעות מבית הראפר הישראלי לוקץ'.
מחווה או לעג לטראפ הלועזי? כי במיקסטייפ הזה אם תאזינו תגלו שהביטים מושאלים מטראפ והיפ-הופ פופולארי, ככה זה כשאתה "כושי מהבימה". בין קראק לעוגה אין זמן להתעסק בכתיבת ליריקה משמעותית ועמוקה מדי, העיקר שיהיה חרוז מצחיק וטעים. מה לוקץ' מנסה להעביר באוסף היצירות הזה שעשה רק ב-6 שעות? אולי שום דבר מעבר לכיף והומור באמת, אבל שימו לב שהליריקה לא בהרבה שונה מטראפ לועזי שנשמע לאזנינו הרבה יותר טוב. אבל הלא זה עניין של הרגל?
מה שלוקץ' ואמנים כמוהו עושים זה מכינים את הבמה לטראפ הישראלי, ומביאים את הז'אנר לתודעה הציבורית; אולי כרגע זה פחות מורגש אבל אנחנו עוד נתרגל. בקיצור - מיקסטייפ שלא יאכזב אף בן דדיה.
Young Thug - Slime Season 3
ת'אגר מביא לנו עוד אלבום נהדר שהוא הצצה לאורח חייו יוצא הדופן.
הוא פותח את האלבום בהפגנת נאמנותו לבלאדס (כנופיית רחוב שנפרסת לאורך ארה"ב), אבל לעומת הרבה כמוהו, ת'אג הוא לא סתם עוד גאנגסטר. הוא ויז'יונר, הוא אדם מקורי ועיצובי שאופנה וסטייל מאוד חשובים לו.
יאנג ת'אג מזוהה בעיקר עם היצירתיות המלודית העשירה שלו והצלילים המקוריים שיוצר בשיריו, ואם זה לא מספיק, אז הביטויים והמילים שהוא ממציא כדי לתאר את אורח חייו כמו בכותרת האלבום "Slime", מלוות באסקפיזם ורוד.
אמנם ת'אג לא שוכח מהקודאין, אבל אם נניח את חייו כגנגסטר בצד, אפשר להבחין שת'אג כן חושב ביזנס ומחפש יציבות כלכלית. ואף יותר מזה, הוא מראה צד רגיש ואוהב, ואף מקרין חולשה מסויימת בשיר ״Worth It״, שכתב לארוסתו ג'ריקה קארלאי.
בקיצור, אל תפספסו.
Twenty88 - Twenty88
פרוייקט חדש מבית ג'נה אייקו וביג שון. ביג שון ידוע בתור ליצן החצר המחוכם של הראפ העכשווי, בעוד ג׳נה אייקו מתאפיינת כזמרת עם מראה מחשמל וקול סקסי שמכתיב את גישתה לשיריה. על כן, השילוב בין השניים נשמע מעניין אך מחשיד.
ההתחלה מאד מבטיחה לאלבום אבל לקראת הסוף הביטים והשירים נהיים רפטטיביים ודלה כמות ההפתעות שהצמד הכין לנו; אומנם הקונספט מעניין בתור אלבום של צמד - השירים עוסקים בעיקר בזוגיות, מערכות יחסים וסקס, אבל אם מערכות יחסים נראות כמו האלבום הזה אני מעדיף לקרוא ספר.
אם משעמם לכם ואין לכם משהו יותר טוב לעשות עם זמנכם אז, ורק אז, תאזינו לו.
DVSN - Sept. 5th
פרויקט ה-PBR&B החדש של המפיק Nineteen85 ובן חסותו דניאל דליי הוכתר כבר בסוף השנה שעברה כאחת ההבטחות הגדולות ביותר בז'אנר. האמנם?
אם אתם אוהבים סקס, לרחף באוויר, להישאב ולהיאבד בתוך ביט מחזורי לצלילי קול פלסט נוגע,
אתם כנראה תהנו מהאלבום הזה. מדובר בנסיון מוצלח להביא ז'אנר מקורי מחברת ההקלטות OVO Sound של דרייק.
האלבום מאד אטמוספרי ומצליח לעורר התרגשות מסויימת, אך אל תחפשו בו שום משמעות עמוקה. הליריקה והפילרים שעולים במספרם על מספר הטראקים הטובים באלבום, נותנים תחושה חזקה של מיצוי ומינימליזם חסר אופי שלא מצליח לרתק את המאזין עם התקדמות האלבום.
בכל מקרה, מומלץ להחזיק עותק של האלבום באוטו או חדר השינה.
Domo Genesis - Genesis
אלבום הסטודיו הרשמי הראשון של דומו ג'נסיס, חבר בקולקטיב אוד פיוצ'ר שידע נפילות בשנותיו האחרונות עם עזיבתם של פרנק אושן וארל סווטשרט. במשך השנים ג׳נסיס הופיע פה ושם אבל לא הראה דומיננטיות משמעותית לעומת שאר חברי הקולקטיב, אך אולי עכשיו עם יציאת האלבום נשמע עליו יותר.
האלבום עשיר בביטים מקוריים, הנעימים לאוזן ולנפש כאחד, ועשיר בקולאבורציות עם אמנים אחרים. המוצלחים יותר בין השירים הייתי אומר: ״Dapper" עם אנדרסון .פאק, ״All night״, ״Wanderer״, ״My Own״.
האלבום בעיקר מדבר על שאיפותיו, חלומותיו ומאבקיו בחייו של ג'נסיס; אבל בכנות, הם לא מצטברים לאיזשהו סיפור מרתק שלא הייתי רוצה לפספס. הליריקה שלו לא הכי מושכת ומעוררת התפעמות כלשהי, ועם כל היופי בפשטות וברוח שבה האלבום נכתב, כמאזין, לא הרגשתי היסחפות אחרי הדמות של דומו ג'נסיס.
ובכל זאת, אמליץ לכם לעבור על האלבום. לא חסרים שם שירים שללא ספק מקפיצים ומעלים את מצב הרוח.
