5 אלבומים, ביקורות בזק
II
נכתב ע״י מיכאל גורפינקל ורן ברנע
איור ע״י אייל טאוב
Aesop Rock - The Impossible Kid
אייסופ רוק הוא מוזיקאי, ראפר ומפיק אלטרנטיבי מניו יורק שהתפרסם בסצנת האינדי בזכות שימושים מתוחכמים במטאפורות, משחקי מילים, קול מיוחד והתייחסויות מרובות לתרבות פופולרית.
בסך הכל, הוצאה יציבה מאוד. לאייסופ עדיין יש את הזרימה המייחדת אותו, משחקי המילים, ואת הליריקס המופלאים שלו, אבל היו כמה בעיות שמנעו ממני מלהנות ממלוא האלבום: חלק מהאינסטרומנטלס הרגשתי שהיו לא יותר מסבירים, חלק מההוקס סבלו מחוסר נוכחות או דליברי מביך במקצת. אם כי עדיין, בעוד אני לא נהנתי מההוצאה הזו כמו שנהנתי מחומריו הקודמים כמו Float או Labor Days, זהו אלבום שבהחלט שווה את הזמן שלכם.
DJ Quik / Problem - Rosecrans
״It's a long ass avenue that goes from the beach to the streets״, כך מתאר דיג׳יי קוויק את רוזקרנס, אחת השדרות הבולטות שבקליפורניה הדרומית, ובהתאמה, כך נשמע הפרוייקט החדש שלו ושל הראפר פרובלם. רוזקרנס במשך השנים זזכתה ללא מעט רפרנסים משלל אומני הווסט קוסט, וידועה כשדרה מכוננת באבולוציה של ההיפ הופ.
דיג׳יי קוויק הוא אחד הדיג׳יים המוכרים והנוסטלגיים ביותר שיש לז׳אנר להציע. קוויק תמיד התאפיין ביכולות הלחנה גבוהות, ותמיד היה ידוע בתור אחד שפחות מסתכל על הקצב, ויותר על המלודיה. כאן הוא חובר לראפר בן ה-29 Problem, אשר עבד בעבר כבר עם לא מעט שמות גדולים בתעשייה, בינהם סנופ דוג ופארל. הצמד נותנים מחווה לאחד המקומות שהביא אותם הלום, עם וייב ווסט קואסטי קלאסי שלפעמים חורג לטובת נסיון להיות יותר עכשווי.
ועל כן, לאורך האלבום אנחנו גולשים מהשריקות של החוף המערבי ("A New Nite / Rosecrans Grove") אל תוך שירי טראפ עכשוויים ("Take It Off One Time"). הבעיה באלבום היא שהרגעים הטובים שלו מועטים מדי, כמו הגרוב שנמצא בחצי השיר השני, והנסיונות של הצמד לספק דברים שהצעירים יאהבו לא מניב תוצאות מרשימות.
כמו כן, האירוחים באלבום לא מחמיאים לו כלל, מלבד דה גיים, שמתארח בשיר הראשון ומצהיר על זה שהביא את דרה ודרייק לשכונה. ויז קאליפה, שמתארח בשיר השלישי, נשמע כאילו הוא שם בשביל הכסף, ושאר האורחים הפחות מוכרים לאורך ההוצאה, לא גורמים לנו לרוץ לבדוק מאיפה הם באו.
לסיכומו של עניין, ההוצאה מעט יבשה, וגורמת לנו להבין שכנראה דיג׳יי קוויק מיצה את עצמו.
A$AP Ferg - Always Strive And Prosper
עברו כמעט שלוש שנים מאז שאייסאפ פרג פרץ לזירת הראפ, ומשמש בליריקס שלו כסאונדטראק לתעלולים תיכוניסטיים או ברביקיו על הגג. בנוסף, הרבה השתנה בין אלבומו הקודם, Trap Lord, לאלבומו החדש Always Strive And Prosper.
הדוד המשוגע של המוכר בקיוסק "התגבר" ונאלץ להתמודד עם הפרסום הפתאומי. כל זה ועוד לוקח הרבה מקום באלבום, ויותר מקומץ של שירים כוללים דמויות שמודות אחת לשנייה לפני שהן נוסעות אל עבר השקיעה. רגעים כאלו, דמיוניים או לא, צריכים לחלחל עם וידוי ואנושיות. עבור כל הכנות בז'רגון העכשווי על יצירת מורשה וחוב אמנותי, מתח ודואליות, אישיויות אקלקטיות והשפעות עולמיות, אסאפ פרג ה"סחוט" נותן ל-18 השירים שבאלבום פשוט לרחף מסביב. לא מומלץ.
OG Kush - OG Kush EP
אור גורפינקל, הידוע בכינויו DJ OG Kush, הוציא אי.פי. המכיל 3 שירים. האי.פי. נע בין סגנונות הג׳אנגל והפוטוורק, ובעניין הזה, גורפינקל משחק קלף די חלוצי בארץ. בראש ובראשונה, ניתן להבין למה שיחרר רק 3 שירים - כמות העבודה וההשקעה בכל שיר על הפרטים הקטנטנים היא מסיבית ומעוררת הערכה. דראם פאטרנים מדוקדקים ודינמיים שלא עוצרים במקום, סינת׳ים שהולכים ומתפתחים לאטמוספירות שלמות, סמפולים ווקאלים שתנהגים ככלים חיים - כל אלו נותנים חיים ועיוותים שמאפיינים את הסאונד המיוחד שניכר באי.פי.
אורטגה מתארח בשיר השני תחת השם OTG, ונותן וורס באנגלית (עם מבטא ישראלי כבד) שמשמש כהייפ מן לשיר פוטוורק קלאסי. בשיר הראשון, "Wild Side", בחורה אלמונית בשם Niya Clowers נותנת הוקים שאיתם גורפינקל בונה פירמידה מוזיקלית שעליה נערמים כל הזמן אלמנטים מלודיים וקצביים שונים.
כל אלו נותנים לנו הצצה ליכולתיו של גורפינקל, ועכשיו נוצרה לנו את התקווה שעם כמות הזמן המספקת יוציא אלבום שלם שיהיה מושקע לא פחות מאי.פי. זה.
Royce da 5'9" - Layers
ראיין דניאל מונטגומרי הידוע בכינויו רויס דה 5'9", ראפר מדטרויט שמפורסם בזכות הקשר הארוך שלו עם אמינם והגוסטרייטינג שעשה לאמנים כמו דידי ודר דרה.
באלבום החדש שלו, Layers, יש פשוט יותר מדי החלטות גרועות. ביטים עם מליצות ריקות כמו "America", שירי קונספט חד-ממדיים בעלי כוונות טובות כמו "Tabernacle", אך הם לא עדינות או לקיצוניות אפילו במקצת כדי ליצור הנאה. השירים מרגישים בטוחים מדי לבחור תמלילן כמו רויס. Layers הוא אלבום פושר עם ערך חוזר אפסי. בטוח מדי, משעמם מדי וצפוי מדי. עם זאת, אני חושב שמעריצים הדוקים של רויס יקבלו את האלבום הזה בברכה.
