5 אלבומים, ביקורות בזק
III
נכתב ע״י מערכת הספוג
איור ע״י אייל טאוב
PARTYNEXTDOOR - P3
בדיוק כשהתחלנו להתגבר על האכזבה של Views של דרייק, OVO מכה בנו עם עוד אכזבה משעממת, אם כי למרבה המזל, לא נוספו כמויות עצמות של הייפ. P3 של partynextdoor היה נראה מבטיח בדרך מסוימת עקב הסינגל הראשי מהפרויקט, "Come and See Me". הסינגל עם השתתפותו של דרייק הוא נהדר, מלודי, ורפלקטיבי. אך ההפקה בפרויקט כה גנרית, מורכבת מערכי בסיס של R&B אלטרנטיבי ונטיות טראפ, ליריקה צפויה לאורך כל הפרויקט, ובתוצאה הסופית של כל הבלילה הזאת לא נותר להגיד יותר מכך שמדובר באלבום משעמם עד מאוד.
- מיכאל גורפינקל
Rae Sremmurd - SremmLife 2
כמו האלבום הראשון של ההרכב האטלנטי, גם פה, מייק וויל מייד איט הוא המפיק הראשי. צמד האחים בני ה- 21 וה- 22 (שנשמעים ונראים למרבה המוזריות כנערים בני 16), שומרים על ארשת באנגרית ושחצנית ביותר כמו באלבומם הקודם. אך בשונה ממנו, ההפקות והטקסטים טיפה פחות פופיים ויותר גולמיים ורועשים לאוזן.
'Start A Party' הוא שיר פתיחה דרילי והארדקוריסטי שמצליח להרקיד, ו- 'Black Beatles' בעל השם הסופר אולטרה יומרני, למרבה ההפתעה מתפקד כנראה כשיר החזק באלבום. הפיצ'ר של הראפר המשוחרר-כלא-טרי-ומתקמבק גוצ'י מיין לחלוטין מצוין.
אך שירים כמו 'Look Alive' האול טראפי מנסה לחקות יותר מדי את גל המלמולים בראשות פיוצ'ר ויאנג ת'אג, שמעיד על חוסר יושרה משוועת. בסך הכל אלבום המשך הוגן, אך המאזן בין השירים הטובים לפחות טובים גורם לו להיות אלבום שאפשר לשכוח ממנו במהרה.
- תומר מרבני
Banks & Steelz- Anything But Words
האחד מוביל את להקת הרוק אינטרפול עוד מתקופת התחיה המחודשת של הרוק בתחילת שנות ה-2000, האחר מנהיג את הרכב ההיפ-הופ האגדי שהוא אחד מעמודי התווך של ההיפ-הופ, Wu-tang Clan. שניהם לוחמים ותיקים בזירת המוזיקה של שני העשורים האחרונים והשילוב Banks & Steelz יוצר הלחם מסקרן בין האינדי-רוק הצעיר לראפ המחאתי של ניו יורק של שנות ה-90.
הטקסטים הנוקבים של RZA עם ההפקה הנכונה של בנקס לרוב מולידים שירים מעניינים אך לעיתים יש תחושה מהודקת מדי וסטרילית. החופש של הראפ והשחרור של הרוק נחנקים תחת הניקיון ההפקתי באלבום. עם זאת הסינגל הראשון 'Love and War' עם השותף ל-Wu-Tang Clan גוסטפייס קילה ו-'Wild Season' עם פלורנס וולש מפלורנס אנד דה מאשין, מוכיחים כי יש סיבה לשמוע את האלבום לא רק בזכות היוצרים הגדולים שלו.
שורה תחתונה, Anything But Words שווה האזנה, אבל לא מעורר גלים כפי שהיינו מצפים משיתוף פעולה מסקרן כזה.
- דור זלוטניק
Noname - Telefone
Telefone, ההוצאה החדשה מבית נוניים ג'יפסי, מצטייר כמיקסטייפ כנה מאוד. זה בוודאות פרויקט שנולד מתוך אמוציות אישיות. ובכל זאת, באותו הזמן, נורא קל להתחבר אליו. Telefone הוא על אהבה, משפחה, מוות, גזענות, אהבה עצמית, ילדות וכיצד כל הדברים האלה משתלבים לתוך העבר וההווה של נוניים.
בין אם היא מוצאת דרכים מעניינות לתאר אהבה (I need a nigga to follow me to the rabbit hole and fall in where I fall in, I'm ballin) על דגימות של גיטרות ג'אזיות מהפנטות (All I Need) או כתיבת שיחה עצובה בינה לבין הילד שהפילה (Bye Bye Baby), נוניים מצליחה לשמור על עניין סולידי לאורך כל הפרויקט.
זרימת המילים המדוברות והמקסימות של נוניים, ההפקה המרשימה וכמה הופעות אורח נהדרות, ישנה כמות גדולה של הפתעות לצלול אליהן במיקסטייפ הזה. בהחלט מישהי שניתן לצפות ממנה עתיד ורוד.
- מיכאל גורפינקל
Atmosphere - Fishing Blues
הרכב ההיפ הופ המחתרתי האמון על הקמת הלייבל ריימסיירס (Rhymesayers), חוזר עם אלבום האולפן ה- 11 במספר, שנתיים לאחר קודמו, ונראה כאילו לא בדיוק נזקקנו לו.
Fishing Blues לא מציג לנו רעננות נראית לעין - הפקותיו של אנט (אנתוני דייוויס) המתבססות על אסתטיקת פופ ורוק כל כך לא עובדות, שהן נשמעות כאילו נתקעו באמצע העשור הקודם; הוורסים של אנט המדובר ושותפו סלאג (שון מייקל דליי), מקימי הלהקה והחברים הנותרים בה כרגע, חסרי ייחוד ויבשים עד כדי שעמום; אפילו האירוחים של חבריהם ללייבל, MF DOOM (שם הוציא את Mm.. Food), קול קית' (הידוע גם כד"ר אוקטגון) ואייסופ רוק - רחוקים מלהציל את האלבום, ונשמעים עייפים גם הם. הניסיון להמריא שוב כהרכב היפ הופ קלאסי, בעזרת שירים מלאי ליריקה נוסטלגית ואהבה כלפי כל המבקש לה, אמנם מרגשים ומעוררים סימפטיה רגעית, אך זה פשוט לא עובד.
מקווה שהסקת המסקנות לקראת האלבום הבא תהיה גבוהה ביותר - כי לאטמוספיר יש את הכלים לפרוץ מחדש, ואלבום קאמבק מפואר נראה כמשהו שנמצא במרחק שנים ספורות.
- תומר מרבני
