בעולם הטכנולוגי המתקדם בו אנו חיים, ההגדרה למוזיקה פופולרית איבדה מבהירותה. שירותי הסטרימיניג, כגון ספוטיפיי ואפל מיוזיק (שעשה עלייה לארץ ממש לאחרונה), שולטים בעולם הצריכה המוזיקלית כבר כמה שנים טובות. מאזינים יכולים להגיע בקלות אל קצוות המוזיקה הקיימת כיום, ולהפוך כל אחד שפרסם את יצירתו המוזיקלית ללהיט; וכשמאזינים ליצירתו המוזיקלית של Gonjasufi, ללא ספק מרגישים שמהלכים במישורים הקיצוניים שבמוזיקה המודרנית.

 

סומאך אקס, בן לאם מקסיקנית ואב אתיופי-אמריקאי, השתתף בפרויקטים מוזיקליים שונים במהלך שנות ה-90׳. אמנם אותם פרוייקטים נשארו עלומי-שם, אך הקנו לו ניסיון ויצרו לו שם בסצנת ההיפ-הופ המקומית של סאן דייגו, קליפורניה - עיר הולדתו. הוא צץ שוב על פני ראדאר המוסיקה ב-2008 בשיר 'Testament', מאלבום הבכורה של מפיק העל פליינג לוטוס (Flying Lotus), הנקרא Los Angeles. הלייבל האקלקטי Warp, שתחתיו יצא האלבום, שם על גונג'סופי עין, וכבר ב-2010 אלבומו הרשמי הראשון, A Sufi And A Killer, שוחרר. על ההפקה אמונים פליינג לוטוס אך בעיקר גאסלאמפ קילר (The Gaslamp Killer), הידועים בגישתם הניסיונית כלפי מוזיקה. האלבום עורר גלים בקרב המאזינים והמבקרים כאחד: הוא היה בנוי ממוזיקה אקספרימנטלית, מלאה ברבדים וסגנונות השזורים זה בזה; מקטעים קצרים, השונים במורכבותם ולעיתים קרובות במהותם; ממשחקים של צלילים, סימפולים וכלי נגינה מגוונים שלא תמיד קלים לעיכול אך מלאים במסתורין; וכמובן מקולו הייחודי של גונג'אסופי - מלוכלך, לא ברור, חורך ומסקרן. A Sufi And A Killer, ללא ספק היווה צבע חדש בפלטת הצבעים של המוזיקה הניסיונית.

 

ב-Callus (יבלת), אלבומו השני (וחצי, ב- 2012 הוציא מיני אלבום, MU.ZZ.LE), שאותו הפעם הפיק לחלוטין בעצמו, ממשיך גונג'אסופי עם גישתו המעורפלת למוזיקה, בדמות שירים עם מאפיינים דומים שהופכים את האלבום לא פעם למונוטוני. למשל, אלמנטים של רעש וחספוס בשירים 'Carolyn Shadows', ו-'Ole Men Sufferah' לא מצליחים לעבור את סף הסבלנות ומצריכים אוזן איתנה כדי להתמודד עם משחקי הרעש. למרות הזווית הביזארית שאותה הביאו, הפקתם של גאסלאמפ קילר ופליינג לוטוס נתנה לשירים מבנה ומעטפת ברורים באלבומו הראשון. וכאן, הפקת הלו-פיי והצליל הנא שמורגשים באווירה הכללית של האלבום הנוכחי, יוצרים מורכבות שכנראה רק גונג'אסופי עצמו יכול לפצח.

 

באלבום הראשון, נוכחותם של כלים מגוונים מתרבויות שונות הייתה אחד מהמאפיינים שמשכו אותי במוזיקה של גונג'אסופי. באלבום זה, הדיסטורשן והבאס המלוכלך מסתירים אותם. בקטע האינסטרומנטלי המעושן  'Greasemonkey' וב-'Krishna Punk' המקפיץ, עוד ניתן לשמוע את הסיטאר ההודי המסתורי ומלא ההוד, אך הופעתם של העיטורים המוזיקליים השונים שהוסיפו עניין וקריצה ליצירתו הניסיונית, לוקה בחסר באלבום זה.

 

נראה כי יש כאן ניסיון של גונג'אסופי להראות צד אישי וחשוף יותר. ב-'Maniac Depressent', קולו חוזר וזועק "Once in a while I feel earthquake\ Once in a while I feel I can", מתכתב היטב עם אופי השיר, ודרך המילים מקבלים מעט מושג ממה היוצר מושפע על מנת ליצור את המוזיקה המטלטלת שלו. כך שאם אפשר לתת תיאור במילה אחת ויחידה למוזיקה של גונג'אסופי, ללא ספק היא תהיה "אקלקטיות".

 

עם כל האזנה התקשיתי יותר ויותר להגיע אל סוף האלבום. הקטעים מעוררי הסקרנות כמו 'Surfinfinity' המשתרך ומתמשך ככותרתו, 'Poltergeist' הבלדתי ו-'Viangrette' עם האופי היותר נגיש, מגיעים בשלב מאוחר של האלבום, לאחר דרך ארוכה ועמוסה במהמורות. אחרי כמה ניסיונות כבר מסובך מאוד להתגבר עליהן.

 

לולא שירותי הסטרימינג המוזכרים לעיל, אני לא בטוח שהקהל אליו גונג'אסופי מכוון היה יכול לגשת אל המוזיקה שלו. אי הסדר המאורגן הבא לידי ביטוי בכל שיר שעובר, מעצים את תחושת הסחרחורת ומערבולת הרעשים והצלילים. עמודי התווך של האלבום הם קולו המחוספס וההגשה הבלתי מתפשרת של גונג'אסופי. אבל אין הם מצליחים להחזיק את האופל הכבד שניכר באלבום, על אף שיריו הקצרים. קשה לעכל את היצירה של גונג'אסופי, אך אם מתעקשים להאזין אפשר למצוא עניין בשירים. היכונו לכך שבסוף ההאזנה הראש שלכם יסתחרר והאוזן תזדקק לקירור.