top of page

אפקט הפרפר: הרומן שהוא

To Pimp a Butterfly

To Pimp a Butterfly של קנדריק למאר, הוא אלבום מכונן. לאורך האלבום, אנו נודדים עם מחשבותיו המרובות והמסועפות של למאר, לצד מוזיקה מעוררת השראה וגישה חסרת תקדים. הספוג וחברים התאגדו לתאר את רגשותיהם והתייחסותם כלפי היצירה האפית. חלק I

נכתב ע״י עדי טוכטרמן ואסף וטאשסקי

איור ע״י אייל טאוב

2016

To Pimp A Butterfly נפל עלי בתקופה הכי טובה שיכולה להיות לחייל צעיר שאוהב להיות עדכני במוזיקה -  ברגילה. היה לי את כל השבוע לעכל את היצירה הזאת. אני זוכר שחזרתי הביתה בחמישי בצהריים בעודי מאזין ל״Peaches n Cream״ של סנופ ופארל שבדיוק יצא והציף אותי בוויבים חיוביים של פ׳אנק וג׳אז/ זה היה ה-12 במרץ 2015. ב-16 למרץ, יום שני, נוצר כשל טכני מופלא שגרם לדליפתו של האלבום לאייטונס, ומשם TDE כבר וויתרו ושחררו אותו רשמית שבוע לפני הזמן שנקבע מראש; ואיזה דבר מופלא נפל לרגלינו.

 

במשך השנה האחרונה כשישבתי להקשיב לאלבום, עשיתי את זה בכבוד מלא כאילו אינני ראוי ליצירה הזאת. תמיד הצלחתי לתפוס את התמונה הגדולה שקנדריק מתאר אבל תמיד שאלתי את עצמי ״איך הגענו עד לכאן?״ כשסיימתי את האלבום. לקח לי שנה ואין ספור שמיעות להבין את התהליך שקנדריק עשה באלבום עם עצמו, עם עמיתיו ועם השכונה שממנה בא, אבל לא לעומק. רק על פני השטח.

 

כל הזדמנות שהייתה לי דיברתי על האלבום עם חברים שמבינים עניין, דבר שעזר לי למפות את האלבום וליצור תרשים זרימה מסוים, איך אירועי האלבום בין שיר לשיר בונים את הקונספט שלאורכו. אבל לקראת סוף האלבום, בשליש האחרון, משהו תמיד הסתבך לי (אולי זו ההתשה של לנסות להכיל את כל החוויה הזו ביחד, גם מבחינה ליריקלית וגם מוזיקלית), והייתי מאבד את הדרך בסוף האלבום. אז הגיע התקליט… והוויד. בישיבה אחת עם החבר׳ה התמונה התבהרה, ודברים שהתפספסו אצלי קודם לכן, נבנו יחד.

 

נתחיל מהסוף: השיר ״Complexion" נגמר בקטע מעבר קצר של ספוקן-וורד בעל 3 שורות שזורק אותנו אל ״The Blacker The Berry", בו קנדריק יוצר הקבלה בין תינוקות יחפים חסרי אכפתיות לבין נערים שמתחילים להבין מה באמת קורה ברחובות של קומפטון סביב האקדחים. הוא מגיע למסקנה בשורה השלישית שקומפטון זה גיהנום עלי אדמות, והקטע הזה הוא מפתח חשוב שעזר לי לעצב את התמונה המלאה.

 

״Complexion״ זה השיר שמתאר את שיבתו של קנדריק אל אפריקה - אל הבית והמקורות דרך הילול הנשים השחורות בעלות גווני עור שונים של שחור. בוורס השלישי ראפסודי מלאת תקווה שיום אחד יצליחו השחורים לאהוב את אחיהם כמו שאוהבים את עצמם, בדיוק כמו באפריקה מלאת האהבה והאחווה, בלי אלימות רחוב מיותרת; מה ששולח אותנו ל"The Blacker The Berry" - שיר אלים מלא באש וביקורת עצמית על השחורים מהעולם המערבי שבעצם מדבר על איך אנשים מהרחוב מסוגלים להרוג אחד את השני תמורת רכוש וכבוד, אך עדיין בוכים כשאחיהם נרצחים. הם גאים להיות שחורים, אבל שוכחים את הכבוד לאחרים כי הם עיוורים לעושר ולחלום האמריקאי.

 

נחזור עוד אחורה… לתחילת האלבום, לנקודת החיים של קנדריק שבה הוא מגשים את החלום האמריקאי ופוגש את האויב הנצחי - Uncle Sam: ביטוי לאמריקה הממסדית הרעבה לכסף. קנדריק התמים שחושב שיודע הכל, בא משורשים אפריקאיים של עבדים, לא פראייר ולא מסרסר את עצמו בשביל הכסף (״For Free?"), אבל מבין מאוחר יותר שחבריו דווקא כן בעניין.

חלק I

״Institutionalized״, השיר שמדבר על קנדריק שלוקח חבר מהשכונה לטקס הBET וכל מה שהוא חושב עליו זה הרולקס מצופה היהלומים שהוא יכול לגנוב מהמפורסמים בשביל עושרו האישי, נותן כאפה לקנדריק שמבין שהחיים לא סובבים סביבו ויש אנשים שעדיין נשארים עניים בקומפטון. פה הוא יוצא למסע עצמי של כמה תחנות עמוקות בשביל להבין שהעולם הזה גדול הרבה יותר ממנו: ב״u״ הוא בוכה על חברו הטוב שנרצח בקומפטון בזמן שהיה בסיבוב הופעות, ואפילו לא טרח לבקר בבית חולים בגלל שאמרו לו שיש סיכוי שיחלים, מה שלא קרה. הוא מאשים את עצמו שהוא לא מתפקד כמודל לחיקוי לחבריו.

 

ב״Alright״ ו-״For Sale?״ הוא נאבק בלוסי (לקוח מלוציפר - השטן) שרוצה (לשון נקבה) שיתמסחר וישכח מאיפה בא, אך קנדריק לא נכנע ומעדיף לחזור הביתה בשביל לקבל תשובות נחמה מאמא, the mother-land (אפריקה). בשיר הזה, ״Momma", למרות ניסיון החיים של ראפר מפורסם בארה״ב, הוא מבין שהוא לא יודע כלום על מה שבאמת חשוב בחיים. הוא חוזר לשכונה בתור הראפר שבא ללמד אבל מבין שהוא בעצם לא למד כלום. הוא רואה את דמותו דרך ילד שכונה שאומר לו שהוא לא שואל את השאלות הנכונות והוא צריך להסתכל עמוק יותר.

 

זוכרים את שלושת השורות מ״Complexion״? ב-״Hood Politics״ אנחנו רואים בצורה הברורה ביותר את תמונת הנעורים של קנדריק בכך שהוא מחזיר אותנו, עם שיר שמתאפיין כמעין העלאת זכרונות, לימיו כנער ולשטויות שהיה עושה, ועכשיו הוא מבין עד כמה חברי הכנופיות מתעסקים בשטויות אנוכיות. הוא עושה את ההקבלה הזאת בשיר ״The Blacker The Berry" שמשווה בין הקריפס והפיירוס לשבטים מאפריקה שנלחמים אחד נגד השני.

 

לאחר שהוא באמת חוזר לשכונה (להזכירכם, "Momma" ו-"Complexion" מספר על הטיול לאפריקה), ב"i", קנדריק בא לחלוק את הידע שלו בסיום הופעה מיוחדת בקומפטון, אבל מקבל את אגרופה הקשוח של המציאות כשאנשים בקהל מתחילים לריב. כאן, בנקודה הזאת בדיוק, יש קסם. כשקנדריק מחלק מהידע שצבר מאפריקה לכל נוטה האוזן בכל מה שקשור לשורשיי המלכות של השחורים באפריקה, ומה מקור המילה ׳negus׳ בעצם אומרת. כולם מלכים. כולם ראויים לאהבה וחמלה.

 

כמובן שבאלבום יש את הרבד האישי של קנדריק שכלול בשירים כמו ״These Walls" ו-״u". אבל ההארה שהייתה לי באותה הישיבה פתחה לי את הראש בכל מה שקשור להקבלה שקנדריק עשה בין אפריקה לקומפטון, שזה מה שפספסתי בכל פעם שהקשבתי לאלבום. קנדריק נמלט מהדלת האחורית בכל פעם שהמציאות דפקה בראשית, עד שהגיע למצב שהוא עם הגב לקיר וכל שנותר לו הוא להתמודד. דרך השיבה הביתה אל אפריקה, קנדריק מצליח לעמוד מול הבעיות שסובבות אותו מכל הבחינות: הוא כבר לא אותו אדם שהניח שידע הכל מרוב חוויותיו כראפר, הוא מסביר לחברים מהשכונה שיש עולם שלם מחוץ לקומפטון, ולפעמים רכוש יכול לעוור ולהרוס מאשר לבנות ולעודד. יש ילדים יחפים באפריקה שמאושרים עם מה שיש להם בזמן שבקומפטון אדם שחור רוצח את חבריו כי הוא רוצה את הנעליים שהשני קנה.

 

אפריקה הייתה חוויה שפתחה לקנדריק את העיניים, והוויד הייתה חוויה שפתחה את עיניי ל-To Pimp a Butterfly

מתוך עננת אבק וערפל, מתקרב עצם כלשהו. מכיוונו בוקעים צלילים עמומים של ג'אז ובלוז הישר מתקופות שאנשים חבשו כובעים והחזיקו את הז'קט בידיהם כשהוא תלוי על השכם. אה, ונעלי לקה, בדוק נעלי לקה. ככל שהעצם מתקרב, הערפל מתחיל להתפזר ואתה מבין שהבלאגן הגיע. המלודיה המלטפת הופכת באחת למכונת ירייה מתוחכמת ומורכבת, אך בבסיסה רועמים התופים וזועם הבאס. שורשיה אולי בקומפטון, אבל זו נראית כאילו עשתה מסע חוצה קצוות באמריקה השחורה.

מהרכב, או חללית האם – יוצא הגיבור. רק נסה להסיט מבט. הוא יופיע בכל מקום אליו תסתכל. בכיוון אחד הוא חובש מגבעת, מדליק סיגר ומחייך; ובכיוון האחר - עיניו אדומות מזעם, חנית בידו, ושלשלאות מנותצות למרגלות רגליו.

נער אמנם רגיש ומפוחד, אבל ראה דברים. הוא עשה דברים. הוא שרד, והפך לגבר קשוח עתיר שרירים וליבידו, בנוסף לכריזמה מספיק חלקלקה ("For Free?"- אלו לא רק כלי הנשיפה המשגעים שנושפים לכם באוזן) כדי לשבות פרפר ולסחור בו תמורת רווח. אבל קודם כל נשלם לאמא את שכר-הדירה. נעזור לאחים שנשארו מאחור. לא נשכח כמובן למגן את השברולט. הנער הפך לגבר, והגיע הזמן לנגב את התחת ולהראות עד כמה אתה גבר ("Institutionalized").

עד מהרה גילה את כוחו האמיתי, ושכח מהימים במהלכם היה מכור לזונות ומשככי כאבים ("Alright"). עכשיו הוא בדרך להשיג את כל מה שהעולם הזה מציע. ככל שהדברים הסתדרו, כך ההרס העצמי החל להסתנן. הוא לא סלח לעצמו על עברו. כשלא היה איש סביבו להזכיר לו – תמיד היה שם בתוך ראשו שלו עצמו. הזכיר לעצמו שוב ושוב את האנשים שנטשו אותו, וגם אלה שנטש – וגם את אלה שהרג. כולם חוזרים אליו. ואת זה הוא ייאלץ לסחוב איתו לעד. הוא יודע שהוא חזק, הוא יודע שהוא חכם. הוא צפוי עוד להכות על חטאים בעתיד, ולדרוך את אקדחו לסכנה האורבת. על אף כל זה, הוא יודע עוד דבר -  הכל יהיה בסדר.

הדרך לפסגה ציפתה ממנו לזנוח הרבה עקרונות, אותם עקרונות שמתו יחד עם לא מעט מחבריו שלא הסכימו להתכופף בפני הפוליטיקה של הרחוב ("Hood Politics"). אבל הוא לא יכול לשכוח. גם לא את כל אותם נשים וגברים שהושלכו היישר מעל חומות הגטו – אל חומות הכלא. גם לא את החומות שהציבו בין האחד והאחת, לשני - ולשנייה ("These Walls"). עם הזמן, הוא כבר גדל להבין שהקניבליזם והבצע של הרחוב אינו אלא העתק חיוור של כל פוליטיקה, בכל זירה. בין אם בית הנבחרים, או תעשיית הבידור לצורך העניין.

לפעמים, כשעובר איזה חסר בית או נרקומן ברחוב, כל אלה שכל-כך פחד להיות הם – ומבקש ממנו, מתחנן בפניו לכסף – כמה בוז הוא חש כלפיו. כמה תיעוב. הוא שנא חולשה, הוא לא רצה כל קשר אליה. איך יכול אדם לרדת לדרגת שפל כמו זו? איך יכול להתחנן תמורת רכוש? אך גם כאן, רגישותו עדיין רודפת אותו. מדובר בעוד חטא עליו יכה ("How Much a Dollar Cost?"), אך שוב חוזר – הכל יהיה בסדר.

למרות שכבר יצא מאותה עיר זעם מטורפת, קורבנות ממשיכים להצטבר סביבו. נערים ונערות אפרו-אמריקאים נהרגים, בעיקר בידי המשטרה. עד מהרה עולה המסקנה הבלתי נמנעת שהוא תמיד יהיה נטע זר בעיניהם. "אתם שונאים אותי, נכון?" התריס לכל עבר. מהלומות תוף שהלכו והתגברו בראשו העלו בפניו את מלחמות הכנופיות, את הנרקומנים, את החיוכים הצבועים של הפוליטיקאים מהטלוויזיה שגרפו, ועדיין גורפים הון מכל המצב. הוא רצה לצרוח למען חבריו שנדחקו החוצה מבתיהם. הוא גם נזכר איך כנער, חבר כנופיה צעיר, הוא בעצמו ירה בנער אפרו-אמריקאי. "צבוע!" צרח לעצמו בתוכחה. רק אז פסקו מהלומות התוף ("The Blacker the Berry").

מה שלא הרג אותו חישל אותו. הוא כבר לא מתרגש כל-כך מהר. העולם יכול להתגלות כאפל ואכזרי, אבל אי אפשר לעצור לרגע. הוא יודע מה הוא שווה, וכבר לא צריך אישור מאף אחד. הוא מנופף אצבע משולשת לממסד, ולא שוכח מאיפה הוא בא. לא שוכח את שורשיו. והוא אוהב את עצמו, ואין לו ברירה אלא לקבל את עצמו, על כל מורכבויותיו, עם כל הקונפליקטים; מה-"u" אל ה-"i". כך עושה אדם שלם, וכך נראית יצירה שלמה

עדי טוכטרמן

אסף וטאשסקי

Kendrick Lamar - For Free?

Anchor 1
bottom of page